"יהיה טוב". ככה אומרים. האמונה בעתיד טוב יותר אכן חיונית כדי שיהיה כוח להמשיך כשהמצב לא כך. אני אישה אופטימית מטבעי ותמיד הייתי כזאת. אני מאמינה באמונה שלמה שכל דבר קורה לטובה, גם משברים ואבדן, גם אם אנחנו לא מבינים מדוע זה קורה. לצד הכאב, תמיד קיימת הזדמנות ללמוד משהו חשוב ולצמוח.
ודווקא הפעם אני באה בהפוך על הפוך. האופטימיות יכולה גם להרוג.
אנשים מתקשרים אלי ומתארים דפוסי אכילה שמזיקים לבריאות שלהם, לאיכות החיים שלהם, ולדימוי העצמי. הם רוצים שזה יהיה אחרת. הם מבינים שהמצב לא טוב, הסוכרת לא מאוזנת, המשקל מפריע להם לתפקד, הם חיים בחוויה של חוסר שליטה כי יודעים מה נכון לאכול ולא מצליחים ליישם את זה.
אני מסבירה להם שזאת לא אשמתם. הסביבה שלנו עוינת לאכילה בריאה והמאכלים שהכי זמינים, הכי זולים, והכי מקובלים להגיש הם מאכלים שממכרים והתמכרות זה לא עניין של אופי או כוח רצון. התמכרות היא מחלה של המוח.
הם מבינים. הם גם מסכימים. ואז מגיע הרגע. אני מסבירה שכדי לשנות את המצב חייבים לעשות פעולות שונות ממה שהם רגילים אם רוצים להגיע לשינוי המיוחל. כאן מתחיל מסכת תירוצים והסברים למה לא. "אולי אחרי החגים (או כל ציון דרך אחר)", אומרים. "אני רוצה, ואני אגיע לזה, אבל לא כרגע. אין לי זמן, אין לי כסף, הראש לא פנוי, זה נשמע לי קשה מדי." לא חסרים סיבות טובות לדחות, ובינתיים נשמור על אופטימיות שיהיה טוב.
זאת אופטימיות שהורגת.
מחלקות בתי החולים מלאים באנשים אופטימיים שהאמינו שיהיה טוב. הם באמת התכוונו לכך שיום יגיע והם ייכנסו למשטר של אכילה בריאה, אבל לא עשו עם האמונה הזאת שום פעולה קונקרטית שיקדם אותם למטרה נעלה זו. האופטימיות לא עוצרת מהנזקים והסבל להצטבר אם בזמן הזה ממשיכים לאכול מזונות מזיקים.
אני ממש מבינה. קשה לשנות הרגלים של שנים. לוותר על הרגלי חיים שמזיקים אומר שצריך לצאת מאזור הנוחות. בהתחלה זה באמת קשה וצריכים להיות מוכנים לזה. המוח מוסר בהתחלה שזה בלתי אפשרי וזה אפילו עניין הישרדותי. איך אפשר בלי עוגה בשבת? בלי הסיגריה אחרי האוכל? בלי כוסית עם חברים בפאב? אין מצב שאצליח.
החדשות הטובות הן שלמרות שזה המסר שהמוח שלנו משדר, אם מעיזים מגלים שהמציאות היא אחרת.
אם לא מוותרים לקולות האלו בראש, מהצורך להישאר באזור הנוחות, ומהפחד מכשלון או שינוי, הטוב יכול להתיל כבר עכשיו ברגע זה. אם מחליטים שחייבים לעשות שינוי, הפעולות השונות וההתמדה בהם הם אלו שיביאו את החיים הטובים. מה שנחמד הוא שתוך זמן קצר מופתעים לגלות שזה אפילו פחות קשה ממה שחשבו.
כדי שיהיה טוב לא חייבים לשנות את הכל בבת אחת. אפשר להתחיל במשהו אחד שיקדם אתכם לכיוון הרצוי. עם ההצלחה בא התיאבון לעוד הצלחה. המפתח הוא להתמיד ולא לוותר. גם אם קרה שיום אחד לא הצלחתם, המשיכו ואל תוותרו.
תפעלו עכשיו.
תחליטו על שינוי אחד בהרגלי האכילה שלכם ותתמידו בו במשך 45 ימים ברציפות. לדוגמא, תוותרו על כל שתיה ממותקת, כולל בליל הסדר. תתמידו במשך 45 ימים. ייתכן שבסוף תקופה זו, כבר לא תצטרכו מיצים ומוגזים בחיים שלכם.
אתם לא שותים מתוק? תוותרו על ה"משהו" עם הקפה. תשתו כוס קפה בלי כלום. תנסו את זה במשך 45 ימים ברציפות. ייתכן שתחסכו מעצמכם חבילות רבות של עוגיות מעכשיו ואלך.
אתם סוכרתיים ונופלים על מתוקים או מרגישים ממש מכורים למתוק? תלמדו את השמות השונים של הסוכר ותוותרו על כל המאכלים שמוסיפים להם סוכר כולל קמח לבן (שהוא סוכר) למשך 45 ימים רצופים. רק זה. בלי דיאטה. תוך שבועיים שלושה תגלו שהדחף למתוק יורד פלאים והטעם הטבעי של אוכל טבעי נהיה עשיר ומשובח. אם אתם לא מצליחים לבד, תחפשו מסגרת או תוכנית שיכולה לעזור לכם להיגמל מהסוכר.
אל תתנו לאופטימיות להרוג אתכם. החגים כבר עברו. הטוב לא מגיע מאיחולים על מה שיהיה בעתיד מעורפל, והתירוצים לא מונעים את את ההחמרה אם אתם עושים דברים שפוגעים בעצמכם. זאת לא אשמתכם אבל זאת אחריותכם לפעול ועכשיו. השינוי לטובה יגיע לא מהרצון אלא מהפעולות.
הטוב מתחיל היום.
