בחלק מתוכניות הדיאטה ותוכניות לטיפול באכילה רגשית מנסים לפתח אצל המשתתפות "אכילה אינטואיטיבית". הכוונה היא לפתח את היכולת להקשיב ולציית לקול פנימי שמשדר "אכלתי מספיק, עכשיו די". כעקרון, זאת תכונה שאמורה להיות אצל כל אחד באופן טבעי, אלא שאנשים עם השמנת יתר יכולים לאבד את היכולת הזאת. זה לא קורה בגלל אופי חלש וגם לא בגלל בעיה במשמעת עצמית. אנשים רבים עם השמנת יתר יכולים להיות חכמים, מוכשרים, ומפגינים משמעת עצמית מעולה בתחומים רבים בחייהם חוץ מהאוכל. גם לא הגיוני שבערך 30% מהאוכלוסייה סובל מרצון להרס עצמי. כנראה שאנחנו מפספסים משהו בהבנה מדוע כל כך הרבה אנשים איבדו את האינטואיציה הטבעית לאכול במידה.
מה שרבים לא יודעים הוא שכאשר יש הרבה רקמת שומן בגוף, ובמיוחד אם הוא מלווה בתנגודת אינסולין (מצב שנקרא טרום-סוכרת), המסרים של רעב, שובע ותאבון העוברים בין הקיבה למוח משתבשים. במקרה כזה עצם ההשמנה גורם לבן אדם להרגיש רעב כל הזמן, ולא לשבוע. זהו תהליך פיזיולוגי שקורה בגוף ובמוח ולא קשור לכוח רצון. במצב כזה קשה מאוד לשמור על דיאטה דלת קלוריות כי מרגישים רעב נוראי ובסוף נשברים ונופלים למה שאני קורית "תסמונת אם כבר אז כבר". רבים לא מצליחים לשבור את מעגל הקסמים הזה ללא עזרה מקצועית.
בנוסף, ישנם אנשים שרגישים לגירוי הממכר של מתוקים, בצקים, ומזונות היפר-מעובדים. אני כזאת. מאז ומתמיד רציתי הרבה ממתקים, ומה שהיה לא הספיק לי, ועם הזמן השמנתי. במשך שנים האמנתי שאני כישלון בגלל שאני מצליחה לפתח את האינטואיציה מתי להפסיק לאכול ולרסן את עצמי.
מאז, למדתי מהמומחים המובילים בעולם על האופי הממכר של הסוכר והשפעתו על המוח. למדתי איך גירויים בסביבה שלנו ומאכלים מסוימים פועלים עלינו בצורה מכוונת כדי לבטל את אותם מסרים פנימיים שהגיע הזמן להפסיק לאכול. מסתבר שישנם אנשים אשר אותם מאכלים וגירויים משפיעים יותר, ומביא אותם לאיבוד שליטה עד שזה פוגע להם בבריאות והאיכות החיים.
ישנם אנשים שהאכילה האינטואיטיבית אינה עובדת בצורה תקינה – המנגנון התקלקל. יש כאלו שבמזון בריא וטבעי הוא עובד בצורה תקינה, אבל כאשר מדובר על מאכלים כמו ממתקים, מאפים ומזונות מעובדים שהם גם היפר-טעימים, האינטואיציה שלהם להגיד די אינה קיימת, ועושים להם עוול כאשר מצפים מהם לפעול על סמך מנגנון שאצלם לא עובד. ישנם אנשים שצריכים כלים אחרים ל"אכילה נבונה" שלא מבוססים על האינטואיציה העצמית. ידיעה זו שיחררה אותי ואת הלקוחות שלי למצוא פתרון יעיל מבלי להרגיש לא בסדר בגלל שלא יודעים לעשות סטופ לבד.
על זה מבוסס הרעיון של גמילה מסוכר וקמח. כאשר הגבולות ניתנים בבירור ומבחוץ, בניגוד למה שחושבים זה נהיה קל להגיד לא. אם זאת לא אופציה, זאת לא בעיה, כך המוח שלנו עובד וכך נהיה קל יותר. זה נשמע הפוך על הפוך אבל אלו שמנסים מגלים את האמת, שקל יותר להימנע לחלוטין מאשר להיאבק באכילה במידה שפשוט לא עובדת.
באהבה,
ציפי
