במשך למעלה מ-20 שנה עבדתי בשיווק בתעשיית התרופות. כן, הייתי אחת מאותן נשים לבושות היטב שהלכו לבקר רופאים כדי להציג להם ראיות מדעיות התומכות במוצר שאני משווקת. אני אחות ואוהבת את מדעי הרפואה וכנראה בגלל זה עבדתי בעיקר בתרופות מרשם ייחודיות למחלות יחסית נדירות בתחומים של המטולוגיה (מחלות דם), אונקולוגיה (סרטן) ונוירולוגיה (מחלות של מערכת העצבים). אני עדיין יועצת לתעשיית הפארמה. אז בואו נבהיר דבר אחד – אני לא נגד שימוש בתרופות ובטכנולוגיות חדשות לטיפול במחלות. אנחנו חיים יותר בזכותם.
מעולם לא קידמתי תרופה שמטפלת בהשמנת יתר ושמחתי שאף פעם לא נקלעתי למצב שאני צריכה להחליט אם אעשה את זה או לא. במשך שנים רבות סבלתי מהשמנה וחוסר שליטה באוכל וגיליתי שאני מכורה לסוכר. לפני 25 שנה הלכתי לתוכנית 12 הצעדים לאכילת יתר כפייתית, ויתרתי לחלוטין על סוכר, קמח ומזונות ממכרים אחרים, ומאז אני שומרת על ירידה במשקל של 15 ק"ג. טיפלתי בבעיה שלי מהשורש, לא בתרופות. הרבה יותר טוב מזה היא העובדה כי ההימנעות ממזונות שממכרים אותי הביאה אותי לתחושה של חופש ושלוות נפש בכל מה שקשור לאוכל, תחושה שמעולם לא חשבתי אפשרית עבורי. עד היום אני נהנית מהרווחים המדהימים שהופכים את הוויתור על סוכר וקמח להקרבה קטנה בהשוואה אליהם.
גילוי נאות: בשנים האחרונות שיניתי את המקצוע שלי. עברתי הסמכה בינלאומית כמטפלת בהתמכרות לאוכל ואני עורכת סדנאות לגמילה מסוכר ואכילה ממכרת. כאן הקשר בין הידע הרחב שרכשתי במקצוע בו אני עוסקת היום, הניסיון רב השנים שלי בתחום השיווק של תרופות, והטיפול התרופתי בהשמנת יתר.
לחברות התרופות אכפת מהחולים, הן רוצות שאנשים יקבלו מזור מהתרופות שלהן. זה אינו רווחי אם תרופה גורמת נזק לחולה. הם רוצים שהמטופל ירוויח מהטיפול בתרופה ורווחי החברה יעלו גם הם, מצב של win-win. אבל, וזה אבל גדול, הכוח הכלכלי והפוליטי שיש לחברות התרופות הגדולות הוא עצום. הם משתמשים בכוח זה כדי להשפיע על השיח הציבורי ועל החינוך של צוותים רפואיים על הטיפול במחלות, ובעיקר על הרופאים רושמי המרשמים. הן מביאות לכך שההתמקדות הציבורית והמקצועית בטיפול במחלות היא בעיקר באמצעות תרופות.
בתחום הטיפול במחלות מטבוליות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, כבד שומני והשמנת יתר, השפעת חברות התרופות היא מאסיבית. אלה מחלות הנגרמות בעיקר על ידי הדרך בה אנו אוכלים. אל תשלו את עצמכם, אם אתם סובלים מעודף משקל או טרום-סוכרת, אתם לא יכולים להבריא את עצמכם מבלי לשנות את המאכלים שאתם מכניסים לתוך הפה. שום פעילות גופנית או תרופה לא תעזור ללא שינוי בתזונה.
כביכול כולם יודעים, אבל אנחנו לא באמת מדברים על העובדה כי התרופות המטפלות במחלות מטבוליות, כולל השמנת יתר, מטפלות בסימפטומים בלבד. הם לא מטפלות במה שגרם למחלה מלכתחילה. תרופות ליתר לחץ דם יורידו את לחץ הדם, אבל זה לא מטפל בגורם שהביא ללחץ הדם לעלות מעבר לנורמה. מטפורמין יעזור לאזן את רמת הסוכר בדם אבל מה גרם לחולה לפתח תנגודת אינסולין בגיל 45?
מה עם בעיית ההשמנה? משנות ה-70 אומרים לנו לאכול פחות ולזוז יותר וזה לא עובד! אנחנו רק נעשים שמנים וחולים יותר בכל רחבי העולם. השמנת יתר היא עכשיו בעיה גדולה יותר מרעב. האם אי פעם עצרתם לשאול את עצמכם איך זה יכול להיות? אם כל כך הרבה מחקרים וידע שהצטברו בנושא התזונה, איך זה שיותר ויותר אנשים נהיים "גרגרנים עצלנים"?
מילים קשות? אתם צודקים, אבל זה בדיוק המסר שהחברה מוסרת לנו בהתעקשות כי בעיית ההשמנה היא עניין של קלוריות נכנסות מול קלוריות יוצאות. כל עוד מגפת ההשמנה נתפסת כבעיה של אחריות אישית של השמנים, ושהפתרון היחיד הוא לגרום ל"חזירים" האלו לסתום את הפה ולהזיז את ה...גוף, אנחנו בצרות צרורות. המשמעות היא שאנחנו מאשימים את הפרט "הגרגרן העצלן" במגפת ההשמנה, ואנחנו כחברה פטורים מלעשות כל שינוי. בעצם אומרים שרק צריך לעזור לשמנים המטומטמים האלה "לעשות את הבחירות הנכונות". זה לא עובד כבר 50 השנים האחרונות ומחקרים מראים שזה יהיה הרבה יותר גרוע ב -50 השנים הבאות אם נמשיך בכיוון הזה.
עם גישה זו להשמנה, חברות התרופות משקיעות סכומי עתק כדי לפתח טכנולוגיות, גלולות וזריקות לטיפול בהשמנה. השמנת יתר היא ביצת הזהב של התעשייה. היא מצב כרוני (הרבה כדורים וזריקות לאורך שנים) ומעל 30% מהאוכלוסייה סובלת ממנה כעת. זה מתורגם למגה מיליארדים למי שמצליח. עד כה, רוב התרופות הללו עם הזמן הוכיחו כלא יעילות במקרה הטוב ומזיקות במקרה הרע, אבל אנשים נואשים לעזרה. זו הסיבה שבכל פעם שתרופה חדשה יוצאת לשוק, יש כל כך הרבה באז סביבה. למען האמת, יש גם הרבה באז כי היצרן מוציא הון על יחסי ציבור והעלאת המודעות הציבורית למחלה ולטיפול. אני מבינה את האנשים הנאבקים עם ההשמנה שרצים לטיפולים האלה, למרות הסיכונים. השמנת יתר זה מצב שקשה לחיות איתו ואתה הופך נואש לעזרה.
הנה שאלת המיליון-קלוריות: האם התרופות החדשות עוזרות? לפי המידע שנאסף עד כה, עבור כמה אנשים ברי מזל התשובה היא כנראה שכן, אבל רק בתור קביים זמניים כדי לעזור להם בדרכם לתזונה בריאה יותר. הן לא הפתרון לבעיה. אנחנו יודעים אבל ממהרים לשכוח.
זה קל לשכוח כי יותר מעניין וסקסי לכתתוב ולדבר על תרופה חדשה מאשר עוד פעם להטיף על תזונה בריאה. לרופא משפחה יש בקושי 10 דקות עם כל פציינט, מספיק זמן לרשום מרשם אבל כלום כדי לנהל שיחה יעילה על מניעה ואורח חיים בריא, ולמען האמת ברוה בתי הספר לרפואה בקושי מלמדים את הרופאים על תזונה. אנחנו שוכחים שתרופות הן לא העיקר כי הטיפול האמיתי בהשמנה באמצעות מאכלים בריאים אינו מביא לרווחים של "בלוקבאסטר" (בלוקבאסטר בעולם הפארמה הוא מוצר שמוכר מעל מיליארד דולר). התרופות להשמנה הן כן.
כולנו רוצים את גלולת הקסם שתעזור לנו לאכול מה שאנחנו רוצים אבל עם מספיק שליטה כדי לא לחלות או להשמין מזה. החלום הזה מתרגם בפוטנציאל לרווחי ענק לחברות התרופות. המטופל ירד במשקל והחברה תעלה בשוויה: win-win.
התרופות המטפלות במחלות מטבוליות, כולל השמנת יתר, מטפלות בסימפטומים בלבד. הן אינן מטפלות בבעיה שגרמה למחלה מלכתחילה, וזה מה שצריך להיות במרכז הטיפול והדיון הציבורי.
מה השתנה בסביבה שלנו שגרם למחלות מטבוליות ולהשמנת יתר להגיע לממדי מגה-מגיפה ב-50 שנים האחרונות? מה שהשתנה הוא תרבות המזון ואספקת המזון שלנו שנחטפו על ידי חברות המייצרות מאכלים היפר-מעובדים שגורמים לנו להתמכר אליהם. על מנת לאכול בריא היום צריך לשחות נגד הזרם, צריך להתאמץ מיוחד. המאכלים הזולים ביותר, הזמינים ביותר, המשווקים ביותר, והטעימים ביותר מעבר לכל מזון טבעי, הם המאכלים שגורמים לנו להיות שמנים וחולים. מי שאוכל הרבה מזון מעובד הופך לעצבני, עייף, ורעב לפחמימות ממכרות, מה שהופך אותו לעוד יותר עייף, עצבני ורעב לאותם מתוקים ובצקים ממכרים.
בניגוד לחברות הטבק והתרופות שהן תחת פיקוח קפדני שמגביל את פעילותן, לחברות המזון יש יד חופשית לשווק באגרסיביות מזונות מזיקים וממכרים. 24/7 אנחנו מופגזים במראות, במסרים ובריחות שאומרים "תאכלו אותי!" "תשתו אותי!" ועם כל זה, עדיין מצפים מאתנו "לעשות בחירות נכונות", לשלוט בעצמנו ולאכול במידה.
מה זה בכלל אומר "לאכול במידה"? כל כך הרבה מוצרים הנחשבים "אוכל נורמלי" או "אמיתי" הם למעשה מזונות היפר-מעובדים הגורמים למחלות מטבוליות ולהשמנה. למה קפה ומאפה עולה 20 שקלים וסלט קטן עצוב וספוגי נמכר במחיר כפול? למה לחם לבן כל כך זול ולחם איכותי מחיטה מלאה כל כך יקר? אלה הדברים שצריך "לטפל בהם" ותרופות לא יעשו את זה.
אין גלולת קסם להשמנה. אנחנו יכולים להמשיך להוציא מיליוני שקלים על התרופה האחרונה, אבל עד שלא נתחיל לטפל בגורם האמיתי להשמנת יתר ומחלות מטבוליות כמו סוכרת, אנחנו שמים פלסטר קטן על כיב ענק שרק ממשיך להתפשט.
צריך לטפל בגורם להשמנה. אנחנו צריכים להגביל הרבה יותר את המכירה והזמינות של מאכלי ג'אנק מעובדים שממכרים ומזיקים לבריאות. אנחנו צריכים ליצור מצב שמזון אמיתי, אוכל שיכול לרפא ולמעשה לפתור את הבעיה, יהיה זול יותר, זמין יותר והכי מקובל חברתית ותרבותית.
מהו "מזון אמיתי"? אלה המזונות הכי פחות מפורסמים כי הם פחות רווחיים. הם המזונות שאינם זקוקים לתווית מזון כדי לדעת מה הם. הם המזונות הנמצאים בסוף הסופרמרקט שלך ומחוץ לטווח העין. דברים כמו ירקות, פירות שלמים, מוצרי חלב טבעיים, קטניות, דגים, בשר, עוף, וביצים. הם המזונות שאלוקים ואמא אדמה התכוונו שנאכל אותם, ולא הומצאו במעבדה של מפעל מזון. הם המאכלים שצריך לקחת אותם איתכם לכל נסיעה כי לא תמצאו אותם בחנות נוחות של תחנת הדלק כאשר שמתם לב שאתם רעבים (או הפכתם רעבים בגלל כל התמונות המפתות של צ'יפס וגלידה). הם המזונות שצריך לקחת איתכם לעבודה כי זה לא מה שתמצאו על המדף בפינת קפה. תתחילו לקרוא את הרכיבים על כל מזון שאתם אוכלים. תאכלו כמה שפחות מזון שבא ממפעלים ותאכלו כמה שיותר מזונות מהטבע שלא מעובדים, כי הם יפתרו לכם את הבעיה מהשורש.
אוכל אמיתי הוא גלולת הקסם, לא התרופות.
